חסד בגופו

האם משפט התורה מכיר בכלל ש"כולם שווים בפני החוק" או מעודד את התופעה של נקמנות ו"עריפת ראשים"?

אילו כלים מציע משפט התורה ע"מ לאזן בין הצורך בענישת מי שסרח לבין הצורך שלא להפוך העבריין לאוייב החברה?

מהם התנאים עפ"י משפט התורה שניתן להחזיר את הבכיר העבריין למשרתו הקודמת אם שוכנע ביה"ד שנתקיימו כיאות?

מהו מקור החיוב לילך בכסוי ראש, או שהינו רק מידת חסידות בעיקר בזמן התפילה?

האם המנהג שהתקבל בכל עדות ישראל הופך את גילוי הראש כביטוי לפריקת עול?

האם ניתן להתיר בנסיבות של אי נוחות, הפסד ממון או חשש מפגיעה ע"י אנטישמים?

האם רשאי לצלם כל מראה הנגלה אליו ללא בקשת רשות מהמצולמים למרות אפשרות הפגיעה בצינעת הפרט שלהם?

עד כמה יכול אותו צלם לאמץ שיטות פעולה מקובלות בעולם הצילום האוניברסלי כולל צלמי הפפארצי?

מהו טווח העבירות הקשות שמתחכך בהם הצלם שומר המצוות למרות שלכאורה אין לו כוונות עברייניות כלל?

דואג האדומי, אחד משריו הבכירים של שאול המלך, דוגמה במקורות חז"ל להולך רכיל שגרם לשפיכות דמים. במסכת סנהדרין נמנה דואג כמי שאין לו חלק לעוה"ב ושם גם מתוארים גדולתם בתורה של דואג ואחיתופל.
במדרש שוחר טוב מתוארים דואג ואחיתופל כראשי סנהדראות שנכשלו ונדרדרו לגהנם. בפיהמ"ש תחילת מס' חולין מונה הרמב"ם את דואג ואחיתופל והתנא אלישע אחר יחד עם ישו הנוצרי שר"י.

היש לפי דין התלמוד חובה לרחוץ ידיו או ליטלם בכל מקרה שיצא מבית הכסא?
מי שיצא באמצע הסעודה להשתין מים חייב ליטול ידו אחת בחזרתו. אם נחשוש לרוח רעה מדוע יטול רק יד אחת?
כיצד יש להתייחס לבית הכסא כמקום ששוכנת בו רוח רעה או כמקום זוהמה?