הרבנות לדורותיה פספסה את כל ההזדמנויות להשפיע לטובה על מדיניות ממשלות ישראל החל מחוק השבות ואיסור ביגמיה בקום המדינה. הרבנות לא ענתה לקריאת רבנים חשובים לסמן את מקומות המותרים בהר הבית (קריאה בה חתום גם הרב יוסף קאפח), הרב עובדיה צדד לוויתורים בפסק "שטחים תמורת שלום" המבוסס על דין פרטי של פיקוח נפש ביום כיפור ולא כראוי על דיני כיבוש ומלחמה, הרבנות לא פסקה איסור מסירת שטחים כבושים לידי האויב בזמן ההתנתקות, וכהנה וכהנה התחמקויות מאחראיות שהם הם הגורם למשבר באמונה בקרב הציבור המכונה "חילוני". זה הופך את הרבנות ללא רלוונטית ומשאיר חלל רק למי שימסור את נפשו לתקן את המעוות. אכי"ר.