ראשית, הוא פוסק לעצמו, או לצאן מרעיתו, עד שיקבל את הוראת הסנהדרין, כי יש דברים שאינם סובלים דיחוי.

שנית, הוא אמור לשאת ולתת עם הסנהדרין אם לפי דעתו הם טועים.