ליקוטי תפילות
האם מותר לומר תפילות מתוך ספר זה בכל שעות היממה?
תודה רבה, שרית
שלום לכבוד הרב שליט"א
בתפילת מנחה הגעתי אחרי ברכת "אתה קדוש" של חזרת הש"ץ. התחלתי עמידה ומודים אמרתי כבר עם הציבור. אני מבין שאין זו תפילה בציבור, כהגדרתה, האמנם? חזק וברוך.
נכון, אבל זו נחשבת תפילה עם הציבור, אע"פ שאינה תפילה בציבור.
האם מותר לומר תפילות מתוך ספר זה בכל שעות היממה?
תודה רבה, שרית
האם אדם שיודע חלקים בתפילה בע"פ, כולל תפילת העמידה, יכול להתפלל ללא הסידור? ואם לא, מדוע?
ידוע היום שלאחר קרית שמע החזן חוזר על המילים "ה' אלהיכם אמת" ואז הציבור ממשיך ויציב/ואמונה( אצל כל העדות). האם כל אחד ואחד צריך לומר בעצמו מילת "אמת" ולהמשיך "ויציב/ואמונה"? הרי זה חלק בלתי נפרד מהברכה.
מה משמעות של ברכות התורה-הניתן להשוותן לברכת הנהנין שצריך לחזור ולברך אם ברך על פרי ונפל מידו?
היש להפעיל בנסיבות אלו את הכלל: 'סב"ל-ספק ברכות להקל'?
היחזור מתחילת פרשה למרות שמדובר באותו פסוק:' וידבר ה' אל משה'?
בהלכות תרומות פ"ז ה"ב שלשה כוכבים בינוניים. (ופירוש מור"י בהלכות ק"ש). בהלכות ק"ש יציאת הכוכבים, ועל פי פירוש מור"י (בקידוש החודש) הכוונה ל 2 כוכבים בלבד (שהוא שקיעת החמה 20 ד' קודם!!! ל3 כוכבים). להרחבה עיי' בהלכות קידוש החודש עמוד תרצ בדברים שם לעומת הלכות ק"ש עמוד לב. ושכרו כפול מאת ה'
שלום וברכה
זכור לי שראיתי שאין להזכיר בתפילת הלחש את התואר רב, אלא להתפלל אנא שלח רפואה שלמה לפלוני אלמוני (ללא התואר רב)
והסיבה היא, כמו שאוריה התחייב מיתה כמורד במלכות כשאמר לדוד "ואדוני יואב", כי הוא נתן כבוד ליואב בפי דוד המלך. מכאן שאסור לומר בפני מלך תואר למישהו אחר.
האם לדעת מארי הדבר אכן מחוייב הלכה למעשה?
ברך תהיה לעולם תחיה.
א] נסתפקנו במי ששכח טל ומטר גם בברכת שמע קולנו וכבר עומד באמצע אלוקי נצור ושליח ציבור עומד בקדושה והוא עונה קדוש וברוך כבוד עם הציבור האם זה נחשב כאילו כבר גמר השמו"ע וחייב לחזור לראש התפילה ואולי בגלל זה לא לענות קדושה, לא לגרום ברכה לבטלה או שמא מאחר שאסור לו לענות שאר אמן בכל הברכות, שפיר נחשב כאמצע התפילה ורק חוזר לברך עלינו.
ב] מעשה שהיה בבעל קורא, שקבל עלייה לתורה ולפני שהתחיל לקרוא ענה אמן אחר ברבת עצמו (בשוגג), האם חייב לחזור ולברך משום הפסק או לא.
הניתן להקיש מדין תפילת ערבית שתחילתה רשות וקבלוה כחובה, שהטועה בה חייב לחזור?
שלום כבוד הרב.
במקומנו ישנם שני ספרי תורה, אחד ספרדי ואחד אשכנזי. וכן שני מניינים, אחד ספרדי ואחד תימני.
שני המניינים רוצים לקרוא בספר הספרדי. טענת הספרדים שהספר הוא כשיטתם. טענת התימנים שאין הבדל בתוכן (חסרות ויתרות וכו') ויש להם עדיפות לספר בצורה שהם רגילים.
מה יעשו?