כאשר עורך הקידוש מעביר כוס הקידוש למסובין, האם מקבל הכוס הראשון חייב לטעום משום: "אין מעבירין על המצוות"?
היש לחשוש לגדר של הפסק בין זמן הברכה של עורך הקידוש עד סיום שתיית כוס הקידוש ע"י אחרון המסובים?
האם נכון לכתחילה לפרוס כיכר הלחם המיועד לברכה ע"מ לצמצם את ההפסק מברכת הפת עד להעברת הפרוסות למסובין?
מה עדיף- החשש להעברה לכאורה על המצוות או שבעה"ב יעביר לאשתו הפת טרם שיטעם משום חינוך לנימוסין?
תכנים לקריאה נוספת
הוזמן כאורח כבוד לטקס שבמהלכו הופיעה זמרת, כיצד עליו לנהוג?
האם יצא ע"מ להימנע משמיעת שירת נשים ועלול לגרום לחילול ה' שכן בימים אלו לא ניתן להתחמק מעיני התקשורת?
האם ישב במקומו תוך עשיית פעולות שיסיחו דעתו מהזמרה ועלול לגרום לרואים אותו להסיק מסקנה מוטעית?
כיצד, איפוא, ינהג במטרה לצמצם הנזקים העלולים להגרם כאשר נקלע לנסיבות שכאלו?
באלו נסיבות מותר לילך ללא כיפה בגילוי ראש?
מהו מקור החיוב לילך בכסוי ראש, או שהינו רק מידת חסידות בעיקר בזמן התפילה?
האם המנהג שהתקבל בכל עדות ישראל הופך את גילוי הראש כביטוי לפריקת עול?
האם ניתן להתיר בנסיבות של אי נוחות, הפסד ממון או חשש מפגיעה ע"י אנטישמים?
אכילה במקום ציבורי
האם מותר לאכול במקום ציבורי שרגילים לאכול בו?
כמו למשל בפארקים(שעושים מנגלים), או מסעדות שיש להם שולחנות ברחוב.
כמו כן מה נחשב מקום ציבורי(בלשון חז"ל 'שוק')?
"נטפלים לטפל ולא לעיקר" על תרבות העלייה לקברות צדיקים
רבה של קרית אונו וחבר מועצת הרבנות, הרב ד"ר רצון ערוסי, קורא להמוני בית ישראל שיעלו למירון להילולת הרשב"י, לזכור מה טפל ומה עיקר.
"בעוונותינו אנחנו רואים שבני אדם נטפלים לטפל ולא לעיקר, והופכים את העלייה לקברים לעיקר בה בשעה שהם ממשיכים בחייהם לעשות את כל הרע והרשע. הפולמוס הזה מתייחס בעיקר לל"ג בעומר, שאז באמת זיכרון אותו צדיק יכול לתרום תרומה גדולה, אך יש דברים מאוד לא יפים שנעשים באותו ערב", מסביר הרב ערוסי.
האם הצטרפות לביטוח חיים ואחרים מעיד על חוסר בטחון בקב"ה?
באילו נסיבות של התנהגות האדם ניתן לקבוע שמדובר בהתרסה או בחוסר בטחון בקב"ה?
למה התכוונו חכמי ישראל כשאמרו: "מזונותיו של האדם קצובין לו מראש השנה"?
כיצד מתיישבים דברי ר' נהוראי שאמר שיניח כל אומנות שבעולם וילמד את בנו רק תורה, האם גם בנסיבות שאין לו פרנסה כלל?